קרה לכם פעם שהסתכלתם על מישהו גבוה וחזק, ומיד חשבתם שהוא בטח מתאים להיות מנהיג או מפקד? זה בדיוק מה שקרה לשמואל הנביא. כשהוא מגיע לבית של ישי כדי למשוח מלך חדש, הבנים של ישי נכנסים אל הבית בזה אחר זה כדי לעבור לפניו. הרגע הזה שבו הם נכנסים נקרא בְּבוֹאָם. מיד כשהוא רואה את הבן הבכור, אליאב, שמואל מתרשם מאוד. אליאב היה אדם יפה תואר וגבוה, ושמואל מניח שה' בוחר במלך עם מראה מרשים, כדי שהעם יכבד אותו וכדי שיהיה לו כוח וגבורה להילחם את מלחמות ה'.
מתוך המחשבה הזו, שמואל אומר לעצמו שאַךְ, כלומר באמת ובוודאות, האדם שעומד לפניו הוא נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ - המועמד הנכון והמתאים למלכות שה' יהיה איתו ויכוון את דרכו. אבל רגע, המילה וַיֹּאמֶר מראה ששמואל אמר משהו. האם הוא הכריז על כך בקול רם מול כולם? המפרשים מסבירים ששמואל אמר את הדברים רק בתוך הלב שלו. הסיבה לכך היא שה' ציווה עליו מראש למשוח רק את מי שהוא יגיד לו במפורש. אם שמואל היה מכריז על אליאב כמלך לפני שקיבל אישור מה', הוא היה עובר על הציווי. לכן, המחשבה הזו נשארה בצנעה ובשקט, כהרהור פנימי בלבד.