הוראתו של ה' לשמואל מתווה את הדרך שבה עליו לפעול בבואו לבית לחם, תוך הסתרת המטרה האמיתית של משיחת מלך חדש. שמואל מצטווה להזמין את ישי בַּזָּבַח, כלומר להשתתף בהכנות לסעודה ולאכול מבשר הקורבן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
ההנחיה המפוצלת, שבה ה' שולח תחילה את שמואל רק כדי לזבוח ורק לאחר מכן יורה לו את מי למשוח, נועדה למנוע חשד ולשמור על אמירת אמת מוחלטת. אילו היה שמואל נשאל למטרת בואו, והיה עונה שבא לזבוח אף על פי שמטרתו העיקרית היא משיחת מלך, היה בכך פגם של שקר. לכן ה' משהה את שליחות המשיחה עד לרגע עצמו, כך שבעת יציאתו לדרך, מטרתו היחידה והאמיתית של שמואל היא אכן הקרבת הזבח [מלבי"ם]. גישה זו גם אפשרה לשמואל להרגיע את זקני העיר שחרדו לקראתו מחשש להקפדה מצד שאול המלך, ולהשיב להם בלב שלם שבא לשלום כדי לזבוח [אלשיך].
הפרשנים עומדים על כך שה' נמנע מלנקוב במפורש בשמו של דוד מראש, ואומר רק אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. הסתרה זו נועדה להוכיח לעיני כול כי הבחירה נעשתה ישירות מאת ה', כאשר הנבואה תשרה על שמואל בפני כל הנוכחים בדיוק ברגע המתאים [רד"ק]. מעבר לכך, הדבר נועד למנוע קנאה בין האחים; אילו היה שמואל ניגש מיד אל הבן הצעיר, הדבר היה מעורר תרעומת. אך מאחר ששמואל בחן תחילה את האחים הגדולים, ורק כאשר הובא דוד מן הצאן התברר כי הוא הנבחר, הבינו כולם בבירור כי מדובר בגזירה משמיים [אלשיך].