מצבו הנפשי של שאול לא היה נחלת הכלל, אך משרתיו הקרובים והנאמנים, שדאגו לשלומו, היו מודעים להתקפי הרוח הרעה שפקדו אותו וביקשו לסייע לו באמצעות סגולתה המרגיעה של המוזיקה [ביאור שטיינזלץ].
בפנייתם אל המלך, יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ, הפרשנים מסכימים כי המשרתים מביעים מסירות ונכונות מוחלטת. הם מבקשים מהמלך שרק יצווה עליהם את רצונו, שכן עבדיו עומדים לפניו נכונים ומוכנים לקיים את מצוותו ולחפש עבורו מנגן.
הם מציעים לחפש אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, כלומר אדם הבקיא בחכמת הנגינה או איש שיודע לנגן בפועל [רד"ק]. המשרתים מתמקדים אך ורק בכישרון הנגינה של האדם שיחפשו, שכן די בכישרון זה כדי להשיג את המטרה המבוקשת ולהרגיע את המלך בעת הצורך [מלבי"ם].
התקווה היא שבעת הנגינה, וְטוֹב לָךְ – בזכות השמחה שמעורר קול הזמר, תסור מן המלך החרדה והרעדה שאוחזת בו, רוחו תירגע ומצבו ייטב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].