שמואל א, פרק ט״ז, פסוק י״ח

הצגת דוד חושפת אישיות מגוונת הראויה להיכל המלכות, אשר שוברת את הדימוי המקובל של מנגנים כאנשים חלשים המונעים מרגש. דוד מתואר כיֹדֵעַ נַגֵּן שבקיא בשלמות במוזיקה המגרשת טומאה, אך במקביל הוא גם וְגִבּוֹר חַיִל בעל אומץ לב פיזי ורוחני, וְאִישׁ מִלְחָמָה המנוסה בתחבולות צבאיות. נוסף על כך, הוא וּנְבוֹן דָּבָר המבין דבר מתוך דבר ויודע לייעץ, וְאִישׁ תֹּאַר בעל מראה מרשים שניחן בשילוב נדיר של יופי וחכמה עמוקה. מעל הכול מודגש כי וַה' עִמּוֹ, כלומר הוא ירא ה' שמצליח בכל מעשיו ושההלכה נקבעת כמותו. בעוד שהמטרה הגלויה של תיאור מפורט זה היא להוכיח את התאמתו המלאה לשירות המלך, יש הסבורים כי השבחים נאמרו בכוונה זדונית כדי לעורר את קנאתו של שאול.