מתוך פליאה, ובידיעה ברורה שלא כל הבנים הוצגו לפניו, שמואל שואל הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים כדי לברר אם אכן הסתיימה שורת הבנים. ישי משיב כי עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, כלומר הבן הצעיר נשאר לרעות את הצאן, בין אם משום שמשפחתו לא החשיבה אותו כראוי להשתתף באירוע המכובד, ובין אם בחר להישאר מאחור מתוך ענווה ומסירות למלאכתו. בתגובה, שמואל מורה בדחיפות שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, ודורש מישי לשלוח שליח או להביאו בעצמו בכל דרך. הוא פוסק כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה, ומבהיר כי הנוכחים לא יזוזו ממקומם ולא ישבו לסעודת המצווה עד שהנער יגיע, כדי שיוכל למשוח אותו עוד טרם האכילה.
שמואל א, פרק ט״ז, פסוק י״א
וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֮ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹֽא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.