הופעתו הפתאומית של ארון ה' התרחשה בזמן שתושבי בית שמש היו שקועים במלאכת קְצִיר חִטִּים. כאשר הבחינו בארון, תגובתם הייתה וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת, אך התלהבות זו הייתה מהולה בקלות ראש ובחוסר חרדת קודש. במקום לעזוב את עבודתם ולקבל את הארון בכבוד הראוי, השמחה הטבעית של עונת הקציר יחד עם ההתפעלות מהפלא גרמו להם לפרוץ את הגבולות ולהביט בתוכו. מעשה זה הביא עליהם עונש מוות, אולם ה' השהה את המגפה עד לעזיבת הפלשתים כדי לשמור על כבוד הארון ולמנוע מהם לשמוח לאיד. הכתוב מדגיש את שמחתם הראשונית דווקא כדי להעצים את הניגוד הטרגי לאבל הכבד שהחליף אותה מיד לאחר מכן.
שמואל א, פרק ו׳, פסוק י״ג
וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ קֹצְרִ֥ים קְצִיר־חִטִּ֖ים בָּעֵ֑מֶק וַיִּשְׂא֣וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֗ם וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וַֽיִּשְׂמְח֖וּ לִרְאֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.