שמואל א, פרק ו׳, פסוק ג׳

ההחלטה להשיב את ארון הברית תלויה במבחן שיערכו הפלשתים, אך אִם מְשַׁלְּחִים אותו בסופו של דבר, ההוראה היא לא לשלוח אותו רֵיקָם ללא מנחה. על הפלשתים לצרף לארון אָשָׁם, מתנה שנועדה לכפר על אשמתם ולהוות הודאה פומבית בכך שפגעו בכבוד ה' כאשר לקחו את הארון בשבי. הבאת מתנה זו תוביל לכך שאָז תֵּרָפְאוּ, שכן היא תרצה את ה' על חטאי העבר ותביא החלמה לאלו שכבר חלו במגפה. כאשר יתרפאו, יתברר לפלשתים למפרע וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם, והם יבינו בוודאות שהמכה לא סרה מהם עד כה משום שעיכבו את הארון. לחלופין, גם אם לא יחלימו לחלוטין, הבאת המנחה תגרום לה' לגלות להם את הסיבה המדויקת להמשך המכה כדי שיוכלו לתקן את המצב.