מנחת האשם שהשיבו הפלשתים לה' חולקה באופן מדויק ומחושב, כך שתייצג את ההנהגה הפלשתית כולה. הפסוק מפרט את חלוקת טְחֹרֵי הַזָּהָב לפי חמש הערים הראשיות של הפלשתים, כאשר כל עיר הביאה מתנה אחת לה' [ביאור שטיינזלץ]. הפירוט לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד וכן הלאה, בא ללמד שכל צלם זהב ניתן בעבור השר והמנהיג של אותה עיר [מצודת דוד].
הפרשנים מדגישים כי במנחה ספציפית זו של טחורי הזהב, הפלשתים דבקו לחלוטין בהוראות שקיבלו מהכוהנים והקוסמים שלהם ולא הוסיפו על חמשת הפסלים שנדרשו להביא. זאת בניגוד לצלמי העכברים (המוזכרים בהמשך), שמהם בחרו הפלשתים להביא כמות גדולה יותר בעבור העם, מעבר לחמישה שעליהם ציוו הכוהנים [מלבי"ם, מצודת דוד].
בנוסף, מבחינה לשונית, במילה טְחֹרֵי קיים הבדל מסורתי בין האופן שבו המילה כתובה בטקסט (כתיב) לבין האופן שבו היא נקראת בקול (קרי) [מנחת שי].