נוכחות ארון הברית וקדושתו, יחד עם הנסים הגלויים שחולל ותוכחותיו הרצופות של שמואל הנביא, הובילו את עם ישראל לזנוח את עבודת האלילים ולשוב אל ה'. המילה שבת מצביעה על עכבה ושהייה ממושכת של הארון במקומו, תקופה שבה וַיִּנָּהוּ ישראל – הם בכו מתוך חרטה על חטאיהם, התאספו יחד, ונמשכו בטבעיות מחדש לעבודת ה'. יש המפרשים כי תהליך התשובה והבכי החל מיד והתמיד לאורך כל עשרים שנות שהיית הארון, בעוד אחרים רואים בכך ביקורת על העם, שרק לאחר עשרים שנות המתנה התעורר לבסוף לתקן את מעשיו.
שמואל א, פרק ז׳, פסוק ב׳
וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כׇּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.