בשעת משבר עומד שמואל הנביא, זועק לישועה ומקריב טְלֵה חָלָב, כבש רך שעודו יונק מאימו. הקורבן הועלה כָּלִיל, כך שכל בשרו נשרף בשלמותו על המזבח, וכפי שנלמד מהמילה וַיַּעֲלֵהוּ הכתובה בלשון נקבה, בבמת יחיד הותר להקריב גם בעל חיים ממין נקבה. על אף ששמואל היה לוי ולא כוהן, פעולה זו התאפשרה לאחר חורבן שילה כהוראת נביא או שנעשתה באמצעות כוהן, במטרה להגיע לנבואה ולדבקות בה'. תפילתו התקבלה מיד וה' השיב לו, כפי שנאמר וַיַּעֲנֵהוּ, בין אם באמצעות אש שירדה מן השמיים ואישרה את קבלת העולה, ובין אם בקול רעמים ששימש כמענה אישי לנביא ובה בעת הבהיל את הפלשתים והביא למפלתם.
שמואל א, פרק ז׳, פסוק ט׳
וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד (ויעלה) [וַיַּֽעֲלֵ֧הוּ] עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַיהֹוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יְהֹוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.