ה' פונה אל מואב בתוכחה על כך שלא העניקו לגולי ישראל, נִדָּחַי, מחסה בארצם, או בקריאה להוות להם סֵתֶר בעתיד מפני האויב השׁוֹדֵד. דרישה זו מנומקת בכך ששלטון הרשע יגיע לקיצו, והאויב, המכונה הַמֵּץ משום ששאב את דם העמים והיה רֹמֵס אותם, יושמד לחלוטין. תהליך היכחדות האויב מתואר בשלבים: תחילה הוא אָפֵס ונמחק מהמציאות, בהמשך הוא כָּלָה ומתמעט, עד שאנשיו תַּמּוּ ואינם. מנגד, יש הקוראים את תיאורי ההרס כדימוי לחורבנה של מואב עצמה, שבה האויב מצץ את כל טובה, השֹׁד המניב התרוקן, והכובש עזב רק משום שאפילו הבהמות נעלמו מִן־הָאָרֶץ, מצב שאמור לעורר במואב הזדהות עם פליטי ישראל.
ישעיהו, פרק ט״ז, פסוק ד׳
יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.