קרה לכם פעם שמישהו התגאה שהוא מומחה גדול ויודע הכל, אבל ברגע האמת התברר שהוא לא מבין שום דבר? זה בדיוק מה שקרה למנהיגים של מצרים. הנביא לועג להם מפני שהם השוויצו שהם יודעים את העתיד, אבל נכשלו לחלוטין ולא הצליחו להבין את הגזרה של ה' ולהציל את הממלכה שלהם מאסון.
הנביא פונה לשתי קבוצות חשובות בהנהגה: שרי צוען, שהם המנהיגים החשובים של עיר הבירה המצרית, וכן חכמי יועצי פרעה, שהם היועצים, המכשפים ואנשי הדת של המלך. הנביא אומר שהחכמה עזבה אותם לגמרי ונשארה בהם רק טיפשות, ולכן הם נותנים למלך עצה נבערה, כלומר עצה של כסילות וחוסר היגיון.
בגלל שהעצות שלהם הביאו רק נזק, הנביא שואל אותם בפליאה איך הם עדיין מעיזים להמשיך להתגאות לפני המלך. כל אחד מהיועצים היה רגיל להשתבח ולהגיד לפרעה בן חכמים אני, וגם בן מלכי קדם, כלומר שהוא צאצא של מלכים קדומים מהמזרח שהיו ידועים בכישוף. הסיבה שהיועצים אמרו שהם בנים של חכמים ולא פשוט אמרו "אני חכם", היא כדי להישמע קצת יותר מנומסים ופחות יהירים. הם רצו להראות שהחכמה היא נחלה שעוברת אצלם במשפחה מדור לדור וכך לשמור על המעמד המכובד שלהם, למרות שבפועל הם התנהגו בטיפשות מוחלטת.