תארו לעצמכם שאתם בונים ארמון מפואר מבוץ, ופתאום רואים ענן גשם מתקרב. איך הייתם מרגישים? המצרים הקדמונים גרו בבתים עשויים מטיט ועפר, ולכן הם פחדו מאוד מגשם שימיס להם את הבתים. הם האמינו שהפסלים שלהם, האלילים, הם אלו שעוצרים את העננים מלהגיע.
הנביא מספר לנו על עונש פתאומי שיגיע למצרים, ומתאר את ה׳ כמו רֹכֵב עַל עָב קַל. התיאור הזה אומר שההחלטה של ה׳ תקרה במהירות עצומה, ממש כמו ענן קל ומהיר. הופעתו של ה׳ דווקא על גבי ענן מראה למצרים שהפסלים שלהם חסרי כוח לחלוטין ולא יכולים לעצור אותו.
בגלל זה נאמר וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם. הפסלים הדוממים כמובן לא זזים באמת, אבל זו דרך ציורית לומר שהם יאבדו את כל הכוח והחשיבות שלהם וירעדו מפחד. הנביא מזכיר דווקא את הפסלים, כי המצרים כבר קיבלו מכה כזו בעבר בימי משה רבנו ביציאת מצרים, ובני אדם תמיד מפחדים יותר ממכה שכבר חוו על בשרם.
כשכל זה יקרה, המצרים יבינו שאין מי שיגן עליהם, ואז וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ. האומץ שלהם יאבד לגמרי, והם ירגישו פחד כל כך גדול ומשתק, עד שזה ירגיש כאילו הלב שלהם פשוט נמס בתוך הגוף.