משבר עמוק פוקד את מצרים, מעצמה הידועה מימי קדם בחכמתה, בחרטומיה ובגבורתה. הקריסה אינה מסתכמת רק בתבוסה חיצונית, אלא בשבר פנימי, פסיכולוגי ושכלי, אשר דוחף אומה שלמה לזנוח את ההיגיון ולחפש ישועה במחוזות הכישוף וההבל.
הפרשנים מסכימים כי המילה וְנָבְקָה משמעותה התרוקנות, בדומה לכלי שמריקים את תוכנו [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל, אבן עזרא], אם כי יש המפרשים זאת גם כלשון שבירה [ביאור שטיינזלץ]. הביטוי רוּחַ מִצְרַיִם מתייחס לרוח השכל, החכמה, הבינה והגבורה שאפיינו את המצרים. כל הכוחות הנפשיים הללו יתרוקנו מתוכם, והם ייוותרו כדבר ריק שאין בו ממש [מלבי"ם, מצודת דוד, שד"ל].
כפועל יוצא מכך, ה' מצהיר וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ. המילה אֲבַלֵּעַ פירושה אשחית ואקלקל [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הנהגת המדינה והעצות הצבאיות של מצרים יושחתו לחלוטין ולא יתגשמו. חלק מן הפרשנים מציינים כי צלע זו של הפסוק היא כפל עניין שנועד להדגיש את אובדן העצות המוחלט של המצרים לנוכח הרעה המתקרבת, שכן הם לא ידעו כיצד לתקן את המצב ולא ימצאו פתרון שכלי [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל].
מתוך הייאוש, כאשר יראו המצרים שחכמתם כבתה ואין בידם עצה, הם וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים. במקום לפנות לפתרונות הגיוניים, הם יעסקו בדברי הבאי חסרי תועלת [מלבי"ם, מצודת דוד].
ההידרדרות נמשכת בפנייה וְאֶל הָאִטִּים. באשר לזהותם, יש המפרשים כי זהו פשוט שם נוסף לעבודה זרה [רש"י]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים קושרת את המילה לשורש "אט", ומסבירה כי מדובר במיני כישוף ומעשים הנעשים בסתר, בחשאי ובקול נמוך [מצודת ציון, אבן עזרא, שד"ל]. יש המוסיפים כי אלו כוחות כישוף המדברים בלחש או רוחות רפאים [ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, הפנייה וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים, שהם סוגים נוספים של כישוף [מצודת ציון], משלימה את תמונת השפל: מצרים מחפשת נואשות תשובות אצל מכשפים ורוחות, אך גם שם לא תמצא לה כל עצה ותקווה [ביאור שטיינזלץ].