מעצמה אדירה מוצאת את עצמה באימה מפני אומה קטנה ממנה, לא בשל כוח צבאי, אלא בשל ההכרה בכוח האלוהי העומד מאחוריה. מעמדה של יהודה משתנה בעיני המצרים, והופך ממדינה חלשה למקור של חרדה עמוקה.
הפרשנים מסבירים כי המושג אַדְמַת יְהוּדָה אינו מתייחס רק לשטח הגיאוגרפי, אלא לשכינה האלוהית השורה בארץ זו [אבן עזרא, מצודת דוד]. נוכחות זו היא שתהיה למצרים לְחׇגָּא – מילה המתארת אימה, זעזוע ושבר. שורש המילה קשור לתנועה חסרת סדר ולרעדה, בדומה לאדם שיכור המתנודד על עומדו מרוב פחד, או למשמעות של בקיעה ושבר בסלע [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, שד"ל, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפחד שייפול על המצרים יהיה כה מוחלט, עד כי כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד. כלומר, בכל פעם שמישהו יעלה את שמה של יהודה באוזני המצרים, או כשהם ייזכרו בה בעצמם, הם יתמלאו מיד בבהלה [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. יש המסבירים תגובה זו על רקע אופיים של המצרים, שהיו רגילים לחפש סימנים נסתרים ולנחש נחשים; כאשר מחשבה על יהודה תעלה פתאום בדעתם, הם יפרשו זאת כאות וסימן לכך שה' זוכר אותם ומתכנן לגזור עליהם גזירה רעה [מלבי"ם].
באשר לרקע ההיסטורי ולסיבה המדויקת שבגללה המצרים יפחדו מִפְּנֵי עֲצַת ה' צְבָאוֹת, קיימות מספר גישות:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים קושרת את הפסוק למפלתו הנסית של סנחריב מלך אשור. כאשר המצרים, שסבלו בעצמם מנחת זרועו של צבא אשור, ישמעו כיצד צבאו האדיר של סנחריב ניגף בארץ יהודה ללא כל מלחמה אנושית, הם יבינו כי יש כוח עליון השומר על ישראל. הם יכירו בכך שכשם שמפלת אשור הייתה מאת ה', כך גם תבוסתם שלהם בעבר הייתה חלק מתוכנית אלוהית, והדבר יטיל עליהם אימה כבדה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
מנגד, יש החולקים על הקישור לסנחריב מסיבות היסטוריות, ומציעים כי הנבואה מתייחסת לתקופה מאוחרת יותר, כדוגמת ימי שלטון פרס. לפי תפיסה זו, מצרים תגיע לשפל ולחולשה כה גדולים, עד שתושביה יפחדו מאנשי יהודה – שישבו אז בשלווה על אדמתם – שמא ינצלו את קשריהם עם האימפריה הפרסית כדי להרע להם [שד"ל].