הנבואה מציגה את חורבנה המוחלט של מצרים דרך דימוי עוצמתי של התייבשות מקורות המים שלה. מכיוון שארץ מצרים אינה זוכה לגשמים ותלויה לחלוטין בנהר הנילוס להשקיית השדות ולדגה, הפורענות שתבוא עליה – כגון אובדן השלטון ושיעבוד למעצמות זרות – נמשלת להתייבשות מוחלטת של יאוריה ונהרותיה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
המילה וְנִשְּׁתוּ מתפרשת על ידי רוב הפרשנים מלשון חוסר, העתקה, סילוק והיעלמות [רד"ק, שד"ל, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי משמעותה קשורה לצמא ויובש [אבן עזרא], בעוד גישה אחרת רואה בה לשון של שבר והרס [רש"י].
באשר לביטוי מַיִם מֵהַיָּם, הפרשנים נחלקו למה הכוונה. גישה אחת מסבירה שהכוונה לים ממש, שמימיו יסוגו וימנעו מאוניות להביא סחורות ומזון, מה שיחריף את הרעב [מצודת דוד, רד"ק]. גישה אחרת קושרת זאת למערכת המים של הנילוס: הים לא ידחוף יותר את מי הנילוס לאחור כדי שיעלו וישקו את הארץ [רש"י], או שעל פי תפיסת הקדמונים שהים מזין את הנהרות, ברגע שייכרתו מי הים ממילא יתייבש גם הנילוס. בכך גם מראה ה' את שליטתו המוחלטת אל מול אמונות הבל מצריות שייחסו כוחות אלוהיים נפרדים לים ולנהר [מלבי"ם].
פירוש היסטורי מעניין מצביע על כך ש"הים" הוא למעשה אגם מלאכותי עצום שחפרו מלכי מצרים הקדמונים כדי לקלוט את עודפי המים כשהנילוס עלה על גדותיו. לפי זה, הפסוק מתאר תהליך שבו תחילה יאזלו המים מאותו מאגר ענק, ולאחר מכן הנהר כולו יתייבש [שד"ל, מלבי"ם]. עם זאת, יש מי שסבור ש"הים" כאן הוא פשוט כינוי נוסף לנילוס עצמו [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
המשך הפסוק, וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, מתייחס ללא ספק לנהר הנילוס [רש"י, מצודת דוד]. הכפילות בתיאור ההתייבשות אינה מקרית, אלא מתארת תהליך הדרגתי: יֶחֱרַב מציין את עצם תהליך איבוד הלחלוחית והתייבשות המים, ואילו וְיָבֵשׁ מתאר את השלב הסופי והמוחלט שבו המקום נותר יבש לחלוטין מכל טיפת מים [מלבי"ם].