הנבואה מתמקדת בקריסה החקלאית והכלכלית המוחלטת של מצרים, מעצמה ששגשוגה נשען על שפע המים והתבואה של נהר הנילוס. החורבן הצפוי יהיה כה מקיף, עד שיפגע בכל סוגי הצומח המסתמכים על הנהר, ללא הבחנה.
במוקד החורבן עומדות העָרוֹת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמילה זו מתארת צמחייה לחה, עשבים וירקות בעלי שורשים חזקים המסתבכים ומשתרשים היטב בקרקע. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון חשיפה, עקירה והתרוקנות, כלומר שהצמחייה ששימשה כמכסה לנהר תוסר, ושפת היאור תישאר חשופה וריקה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
צמחייה זו גדלה עַל יְאוֹר עַל פִּי יְאוֹר, כלומר ממש על שפת הנהר ובסביבתו הקרובה, במקום שבו לעולם לא אמור להיות חוסר במים. פירוש נוסף מציע כי הביטוי מתאר צמחי פרא הגדלים מעצמם, כאילו צמחו על פי פקודתו וציוויו של היאור, ללא עמל אנושי [מלבי"ם].
אולם, הפגיעה לא תעצור בצמחיית הפרא, אלא תכה גם בכֹל מִזְרַע יְאוֹר בדמות כלל התבואה והזרעים שנזרעו באופן יזום על ידי בני אדם. אף על פי שגידולים אלו נהנים מטיפוח אנושי ומשורשים חזקים וקיימים יותר, גורלם נחרץ.
בסופו של דבר, כל השפע החקלאי הזה יִיבַשׁ. לאחר ההתייבשות, הצמחים יהפכו לנִדַּף, הם ייכתשו וייעשו לאבק שידחף ויעוף ברוח [מצודת ציון, מלבי"ם]. התוצאה הסופית תהיה וְאֵינֶנּוּ, כיליון מוחלט והיעלמות גמורה מן העולם.