קריסת מערכות ההנהגה והחכמה במצרים מובילה למצב של שיתוק מוחלט ובלבול עמוק. האומה כולה תאבד את יכולתה להוציא לפועל תוכניות או מהלכים שיצילו אותה מן האסון הקרב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים וְלֹא־יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה מלמדות כי שום פעולה או עצה שמצרים תנסה ליישם לא תצלח ולא תביא לה כל תועלת.
הפרשנים נחלקו בהבנת הדימויים רֹאשׁ וְזָנָב וכן כִּפָּה וְאַגְמוֹן, והציגו שלוש דרכים עיקריות לפרשם.
הגישה הראשונה והנפוצה ביותר רואה במונחים אלו תיאור של המדרג החברתי והשלטוני. הרֹאשׁ מסמל את המנהיגים הגדולים, הזקנים ונשואי הפנים, בעוד הזָנָב מייצג את תחתית הסולם החברתי, פשוטי העם והפקידים הזוטרים [אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון]. באופן דומה, המילים כִּפָּה וְאַגְמוֹן משמשות ככפל עניין מעולם הצומח: הכִּפָּה היא ענף חזק או צמרת עץ גבוהה, המסמלת את הגיבורים, העשירים והחזקים, ואילו האַגְמוֹן הוא צמח מים רך וגמיש הגדל באגם, המייצג את ההמון החלש [מצודת ציון, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. לפי קו חשיבה זה, לא הגדולים ולא הקטנים יצליחו במעשיהם. יש הממקדים זאת במיוחד בכישלונם של חכמי מצרים וחרטומיה מכל הדרגים [רד"ק], ויש הנשענים על מסורת התרגום ומפרשים את המילים באופן ישיר ככינויים למלכים, שלטונים ופקידים [רש"י, רד"ק].
לעומת זאת, גישה שנייה אינה מתייחסת לאנשים המבצעים את הפעולה, אלא לטיב הפעולה עצמה. לפי פירוש זה, מצרים לא תצליח לייצר שום מעשה שלם ומתוכנן שיש לו התחלה וסוף, כלומר רֹאשׁ וְזָנָב [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, מתוך הבלבול, המצרים יאבדו את היכולת להבחין בין עניין גדול ומרכזי כדימוי הכִּפָּה, לבין עניין פעוט ושולי כדימוי האַגְמוֹן [ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי הדימויים מקבילים זה לזה כדי להקיף את כל תחומי החיים: רֹאשׁ וְזָנָב מסמלים דבר שלם בעולם החי, בעוד כִּפָּה וְאַגְמוֹן מסמלים דבר שלם בעולם הצומח, והכוונה היא ששום תוצר מתוקן ושלם לא יצמח ממעשיהם [שד"ל].
גישה שלישית וייחודית לוקחת את המילים רֹאשׁ וְזָנָב לעולם האצטגנינות והכישוף המצרי. לפי פירוש זה, המילים מכוונות לחוזים בכוכבים המתבוננים במערכות השמיים ובמזלות המכונים "ראש" ו"זנב", אך למרות מומחיותם הם לא יצליחו לחזות את הרעה הבאה עליהם ולא ימצאו דרך להינצל ממנה [רש"י, רד"ק].