הנביא לועג להנהגה המצרית שהתפארה בידיעת העתידות, אך כשלה לחלוטין בהבנת הגזרה האלוהית ובהצלת הממלכה מכיליון. הפסוק פונה אל שתי קבוצות מרכזיות בהנהגת המדינה: שרי צוען, שהם המנהיגים הפוליטיים של בירת מצרים, וכן חכמי יועצי פרעה, שהם היועצים הרוחניים ואנשי הכישוף והדת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, רוב הפרשנים מסכימים כי הצירוף "חכמי יועצי" הוא ביטוי מקוצר שמשמעותו חכמי פרעה ויועצי פרעה.
הנביא קובע כי החכמה נטשה את ההנהגה לחלוטין ונותרה בהם רק אווילות, ולכן הם מייעצים עצה נבערה, כלומר עצה של כסילות וחוסר היגיון [מצודת ציון, אבן עזרא]. יש הסבורים כי המילה עצה מתייחסת ליועצים עצמם, שכן התואר "נבער" מיוחס בדרך כלל לבני אדם, ולפיכך הכוונה היא שהיועצים עצמם הם נבערים וכסילים [שד"ל].
נוכח הכישלון המהדהד של עצותיהם, הנביא תמה ושואל: איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם. כלומר, מאחר שהבאתם חורבן על הממלכה, כיצד אתם מעיזים להמשיך להתהלל לפני המלך? הפרשנים נחלקו בשאלה מי אומר את המשפט הזה למי, וכיצד יש להבינו:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכל אחד מהיועצים היה משתבח בפני פרעה ומצהיר על עצמו שהוא בן חכמים וכן בן מלכי קדם, כלומר צאצא של מלכי המזרח שנודעו בכישוף [מצודת דוד, אבן עזרא]. הסיבה שהם העידו על עצמם שהם "בני חכמים" ולא אמרו ישירות "אני חכם", היא מתוך נימוס מדומה; הצגת החכמה כנחלה משפחתית שעוברת מדור לדור נשמעת פחות יהירה, אך למעשה מקבעת את מעמדם כעובדה מוצקה [חומת אנך]. גישה זו נתמכת גם בתיאור ההיסטורי שלפיו חכמי מצרים היוו שבט סגור שעבר בירושה, בדומה למעמד הכהנים בישראל [שד"ל].
לעומת זאת, יש המפרשים שהיועצים היו מחלקים את השבח בינם לבין המלך. הם היו אומרים לפרעה: אנחנו בני חכמים, ואילו אתה אדוננו המלך בן מלכי קדם [רש"י, שד"ל, רד"ק].
פרשנות אחרת מציעה שהיועצים היו מלמדים את פרעה לומר על עצמו שהוא גם בן חכמים וגם בן מלכי קדם, שכן פרעה וסביבתו תפסו אותו לא רק כמלך אלא כאל החכמה [ביאור שטיינזלץ].
דעה נוספת גורסת כי הפנייה של הנביא אינה מתארת שיחה בין היועצים לפרעה, אלא שיחה על אודות פרעה. הנביא שואל את היועצים: כיצד אתם יכולים לומר בעבור פרעה שהוא חכם ומיוחס, כאשר ברגע האמת חכמתו וחכמתכם אינן מועילות כלל כדי להציל את הממלכה [רד"ק].