התייבשות מקורות המים מביאה עמה קריסה כלכלית של תעשיית הדיג הענפה, ומותירה את העוסקים בה בחוסר כל. רוב הפרשנים מסכימים כי הפסוק בנוי במבנה של תקבולת, וכופל את אותו הרעיון במילים שונות כדי להדגיש את גודל האסון [רד"ק, מצודת דוד].
הפסוק פותח בתיאור צערם של הַדַּיָּגִים, אזרחי מצרים שפרנסתם נשענת על שפע הדגה שבנילוס וביאורים הרבים המסתעפים ממנו [רש"י]. המילים וְאָנוּ וכן וְאָבְלוּ מבטאות שתיהן צער, יגון ואנחה על אובדן מקור המחיה [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון]. עם זאת, יש המבחינים ביניהן הבחנה פסיכולוגית וכרונולוגית: וְאָנוּ מתאר את האנינות, שהיא הצער הפנימי והמיידי המורגש מיד עם התייבשות המים, בעוד וְאָבְלוּ מתאר אבלות פומבית וחיצונית המגיעה בשלב מאוחר יותר, לאחר שהחסרון הופך לעובדה מוגמרת [מלבי"ם].
בהמשך, הפסוק מפרט את שתי שיטות הדיג המרכזיות שנפגעו:
הראשונה היא החַכָּה, כלי ברזל או כעין מחט שראשה כפוף, הננעצת בפי הדג כדי למשוך אותו מן המים [רד"ק, מצודת ציון]. כלי זה משמש בעיקר לציד של דגים גדולים, שניצודים אחד אחד. מכיוון שהדגים הגדולים שורדים זמן רב יותר במים ההולכים ומתמעטים, משליכי החכה ירגישו את החיסרון רק בשלב מאוחר יותר, ולכן מיוחסת להם פעולת האבלות המאוחרת [מלבי"ם]. אגב כך, יש השוללים את הסברה ששורש המילה חכה נגזר מן המילה "חיך" [אבן עזרא].
השיטה השנייה היא המִכְמֹרֶת, שהיא רשת גדולה הנפרשת על פני המים במטרה ללכוד כמות גדולה של דגים בבת אחת [רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. בדרך כלל, גם כאשר הדגים מתמעטים וקשה לצוד אותם בחכה, עדיין ניתן להעלות שלל כלשהו ברשת. אולם כעת, אפילו פורשי הרשתות אֻמְלָלוּ, כלומר נכרתו וייבשו [מצודת ציון], שכן הדגה כולה נעלמה כליל ופרנסת כולם אבדה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].