נפילתה של אימפריה אינה מתחילה בהכרח בפלישה חיצונית, אלא בקריסה פנימית הרסנית. נבואה זו מתארת כיצד ה' יביא על מצרים חורבן באמצעות מלחמת אזרחים קשה ופירוק מוחלט של הסולידריות החברתית, חולשה שתמנע מהם להתאחד אל מול אויביהם מבחוץ ותחיש את מפלתם [רד"ק, אברבנאל].
מרבית הפרשנים מסכימים כי המילה וְסִכְסַכְתִּי מבטאת בלבול, התגרות וסכסוך פנימי שה' יטיל בין המצרים [אבן עזרא, רד"ק, מצודות]. כפי שמציין [רש"י], המשכו של הפסוק משמש כהסבר לתחילתו, ומבאר שהסכסוך יתבטא בכך שיילחמו זה בזה. לעומת גישה זו, [מלבי"ם] מציע פירוש לשוני שונה, ולפיו המילה נגזרת משורש הקשור להטלת מצור. לפי פירוש זה, ה' ישתמש באנשי מצרים עצמם ככלי נשק כדי להטיל מצור על מדינתם שלהם.
סדר המילים בפסוק מתאר הידרדרות חברתית קיצונית והפוכה מדרך הטבע. בדרך כלל, בעת מלחמה, בני משפחה ותושבי עיר מתאחדים כדי להילחם באויב משותף, והמלחמות מתנהלות בין ממלכות או בין ערים. אולם כאן, סדרי העולם משתבשים: המלחמה הפנימית תתחיל דווקא במעגל הקרוב והבלתי סביר ביותר, אִישׁ בְּאָחִיו, משם תתרחב לאִישׁ בְּרֵעֵהוּ, לאחר מכן תהפוך למלחמת אזרחים של עִיר בְּעִיר, ורק לבסוף תגיע לממדים של מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה [מלבי"ם, חומת אנך].
לגבי הביטוי מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה, הפרשנים עומדים על השאלה כיצד תיתכן מלחמה כזו בתוך מצרים, שהרי היא מדינה אחת. התשובה המוסכמת היא שארץ מצרים הייתה מחולקת לאזורים, מחוזות או נציבויות רבות (שלושים ושישה מחוזות שונים, כדברי [שד"ל]), שבראשם עמדו שרים או מושלים מקומיים שהיו כפופים למלך הגדול, בדומה למלכי כנען. הסכסוך יגרום לאותם מחוזות שונים בתוך המדינה להילחם אלה באלה ולהחריב את הממלכה מבפנים [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל].