מערכת היחסים בין ה' למצרים עוברת תמורה עמוקה, והופכת ממהלך של ענישה והשמדה לתהליך של חינוך ותיקון. המילה וְנָגַף מבטאת הכאה ומכה [רש"י, מצודת ציון], אך הפרשנים מסכימים כי אין מדובר כאן בעונש של נקמה שנועד להשחית ולכלות את האומה, כפי שה' נוהג באומות אחרות. להפך, ההכאה נעשית לטובתם של המצרים, מעט מעט, כדי שלא תתמלא סאת חטאיהם והם יגיעו למצב של חורבן שאין ממנו תקומה [מלבי"ם, מצודת דוד].
הצירוף נָגֹף וְרָפוֹא מציג חיבור נדיר, שכן בדרך כלל מגפה מובילה למוות ודאי ואינה מלווה ברפואה [מלבי"ם]. אולם כאן, מדובר במכות חוזרות ונשנות שנועדו לשם תיקון, ולא כמכה ניצחת וסופית [ביאור שטיינזלץ], והן באות ברצף מתמשך של הכאה וריפוי [שד"ל, אבן עזרא]. מטרת המכה היא לעורר את המצרים לחשבון נפש, וכדי שיכירו וידעו שה' הוא גם המכה וגם המרפא [רד"ק].
בעקבות זאת, המצרים שבים אל ה' וזועקים אליו. המילה וְנֶעְתַּר מתפרשת כהתרצות ופיוס [רש"י, אבן עזרא]. שורש המילה קשור לריבוי ושפע, והוא מלמד שה' יקבל את שפע תחנוניהם וריבוי בקשותיהם, ועל ידי כך יתרצה להם ויביא להם רפואה מידית [מצודת ציון, מלבי"ם].