לעתיד לבוא תוקם נוכחות לה' בלב ליבה של מצרים ובגבולותיה, כסמל להכרה בו. המושג מזבח מתפרש על פי פשט הכתוב כמקום ממשי שבו המצרים עצמם יקריבו קרבנות לה' [מצודת דוד, מלבי"ם], ויש לכך הוכחה מפסוקים מאוחרים יותר בנבואה המדברים במפורש על זבח ומנחה [אבן עזרא]. מנגד, קיימת גם גישה מדרשית הרואה במזבח רמז להריגתם של המצרים [אבן עזרא].
בנוסף למזבח שיוקם בתוך הארץ, תוקם מצבה, המוגדרת כמזבח העשוי מאבן אחת [מצודת דוד]. מצבה זו תוצב אצל הגבול כדי לשמש אות וסימן לכך שה' הוא אלוהיהם, והוא זה שיילחם את מלחמתם ויגן עליהם מפני כל אויב שיבוא לגבולם כדי להרע להם [מלבי"ם].