תהליך ההתקרבות של מצרים אל ה' מתרחש בשלבים הדרגתיים, החל מהתגלות חיצונית ועד לעבודה מעשית מתוך אמונה עמוקה. בתחילה וְנוֹדַע ה', כלומר כוחו וגבורתו יהיו ניכרים למצרים [רש"י, מצודת דוד]. היכרות זו תנבע מישועת ה' אותם, שתוסיף על ההכרה הקודמת שחוו בעבר, כגון בימי מפלת מלך אשור [רד"ק, מלבי"ם]. לאחר שלב ההתגלות מגיע שלב ההפנמה, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם, שבו המצרים יתנו את ליבם ויתבוננו בשכלם כדי להכיר באמת את מעשי ה' [מצודת דוד, מלבי"ם].
מתוך הכרה שכלית זו, יעברו המצרים לעשייה דתית: וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה. רוב הפרשנים מסבירים כי במילים אלו חסרה אות ב' השימוש, והכוונה היא שיעבדו את ה' באמצעות זבח ומנחה. מנגד, יש המפרשים את המילה וְעָבְדוּ במשמעות של עשייה, כלומר שהם יכינו ויעשו את הקורבנות בפועל [רד"ק]. עבודת קורבנות זו תתבצע על גבי מזבח שיוקם בארץ מצרים עצמה [מלבי"ם].
הפסוק נחתם בביטוי של אמונה שלמה: וְנָדְרוּ נֵדֶר לַה' וְשִׁלֵּמוּ. בעת צרתם הם ינדרו נדרים, אך הדגש הוא על כך שהם גם ישלמו ויקיימו אותם. שלא כדרכם של אלו הנודרים בשעת דוחק ושוכחים את הבטחתם לאחר ההצלה, המצרים יקיימו את נדריהם מתוך אמונה וביטחון מלאים, שכן יכירו באמת כי ה' הוא זה שהושיע אותם ומילא את חפצם [רד"ק, מלבי"ם].