חשבתם פעם מה קורה למדינה שלמה שסומכת רק על נהר אחד גדול שישקה את כל השדות שלה? מצרים העתיקה הייתה בדיוק כזו. האוכל וההצלחה שלה היו תלויים לחלוטין בנהר הנילוס. הנביא מספר על משבר שבו הנהר כבר לא יוכל לעזור, וכל הצמחים שגדלים סביבו ייפגעו.
תחילה ייפגעו העָרוֹת, שהן העשבים והירקות הלחים שיש להם שורשים חזקים בתוך האדמה. הצמחים האלה גדלים עַל יְאוֹר עַל פִּי יְאוֹר, כלומר ממש על שפת הנהר, במקום שלכאורה לעולם לא חסרים בו מים. הפגיעה לא תעצור רק בצמחים שגדלים מעצמם, אלא תגיע גם אל כֹל מִזְרַע יְאוֹר, שזו כל התבואה שבני האדם זרעו וטיפחו בעצמם. למרות שהחקלאים עבדו קשה כדי לגדל אותם, כל השפע הזה פשוט יִיבַשׁ. לאחר מכן הצמחים היבשים יהפכו לנִדַּף, הם יישברו לאבק קל שיעוף ברוח, עד למצב של וְאֵינֶנּוּ, שבו הכל ייעלם לגמרי ולא יישאר זכר לצמחייה.