ישעיהו, פרק י״ט, פסוק י׳

תארו לעצמכם מה קורה למדינה שלמה כשהנהר הגדול והחשוב ביותר שלה פתאום מתייבש. במצרים העתיקה, הנהר היה מקור החיים, וכשהמים בו נגמרו, כל העבודה סביבו נעצרה והביאה לעוני גדול. מי שנפגעו במיוחד היו הדייגים והפועלים שעבדו במים. אותם פועלים היו בונים סכרים ובריכות מיוחדות כדי לאגור מים ולצוד דגים. היסודות של אותן בריכות נקראים שָׁתֹתֶיהָ. בגלל היובש, אותם יסודות של המבנים הפכו להיות מְדֻכָּאִים, כלומר שבורים, רצוצים ומתפוררים. האנשים שבנו את החומות שחוסמות את המים נקראים עֹשֵׂי שֶׂכֶר. למרות שהמילה נשמעת כמו משכורת, הכוונה היא לפעולה של סכירה וחסימה של זרם הנהר. הם חסמו את המים כדי ליצור אַגְמֵי נָפֶשׁ, שהם אגמים של מים שקטים ונחים, מלשון מנוחה ונופש, שבהם קל לגדל ולצוד דגים. אך כשהמים נעלמו והבריכות נשברו, הפועלים נותרו בעצב גדול, ללא דגים וללא עבודה.