קרה לכם פעם שחיכיתם המון המון זמן למשהו ממש משמח, וכשהוא סוף סוף קרה, רק רציתם לצעוק מרוב התרגשות? זה בדיוק מה שירגיש עם ישראל אחרי שנות גלות ארוכות. כשיגיע הרגע שבו ה׳ יגאל אותנו, כולם יראו את זה בעיניים. המילה וְאָמַר מתכוונת לכך שעם ישראל ישיר שיר של תודה. במשך שנים, עמים אחרים צחקו על ישראל בגלות ושאלו איפה אלוהים שלהם. אבל עכשיו, העם יצביע בגאווה ויגיד שזה האלוהים שהם קיוו לו כל הזמן.
בשיר שלהם, הם מזכירים שני שמות שונים. קודם הם אומרים אֱלֹהֵינוּ, כדי להראות את הקשר האישי והמיוחד שיש בין ה׳ לעם שלו. אחר כך הם מזכירים את השם ה׳, שמסמל את הרחמים שלו ואת הכוח העצום והעל טבעי שבו הוא מציל את העולם. כשהם אומרים וְיוֹשִׁיעֵנוּ, הם מתכוונים לציפייה התמידית שלהם לעזרה של ה׳. זו לא סתם הצלה קצרה, אלא ישועה שתישאר לנצח. העם כל כך חיכה לרגע הזה, לא רק כדי להינצל, אלא בעיקר כדי שכל העולם יראה את הכבוד והמלכות של ה׳.
השיר מסתיים בשתי מילים של אושר, נָגִילָה וכן וְנִשְׂמְחָה. למה פעמיים? כי יש שני שלבים של אושר. המילה נָגִילָה מתארת את ההתפרצות הפתאומית של השמחה ברגע הראשון שבו שומעים את הבשורה הטובה, ממש כמו אדם שמוצא פתאום אוצר יקר. לעומת זאת, המילה וְנִשְׂמְחָה מתארת את השמחה השקטה, הרגועה והקבועה שתישאר בלב של העם לתמיד, בזכות הישועה הגדולה שזכו לה.