ישעיהו, פרק כ״ה, פסוק ט׳

כאשר תתגלה הישועה לאחר שנות גלות ארוכות, עם ישראל יישא שירת הודיה וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא בגאווה מול אומות העולם כי הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ. הכפילות בשמות ה' מבטאת את המעבר ממידת הדין והקשר האישי בגלות, אל התגלות מידת הרחמים ועוצמתה העל-טבעית של הישועה, שעליה מצהירים כי זֶה יְהֹוָה קִוִּינוּ לוֹ. הקריאה וְיוֹשִׁיעֵנוּ מדגישה את הציפייה התמידית לישועה נצחית שתגלה את כבוד ה' בעולם, על אף שיש הסבורים כי מדובר רק בהצלה ההיסטורית מגלות בבל. לבסוף, ההכרזה כי נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ מתארת שני שלבי אושר: ההתפרצות הרגשית הפתאומית עם קבלת הבשורה, והמצב השלו והתמידי שילווה את העם לאחריה.