ישעיהו, פרק ל״ד, פסוק י׳

נסו לדמיין מקום שומם לגמרי, שאף אדם לא מתקרב אליו ואפילו לא עובר בו בטעות. הנביא מספר לנו על מה שיקרה לארץ אדום. בגלל שהעיר המרכזית שלהם הטעתה אנשים לחשוב מחשבות לא נכונות ולהאמין בדברים לא אמיתיים, ה' קבע שהיא תישאר עזובה וריקה לתמיד. בדרך כלל, אנשים מדליקים אש כדי לבשל או כדי להאיר בחושך, ואז מכבים אותה. אבל בארץ אדום תהיה אש אחרת, שעליה נאמר לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה. המטרה של האש הזאת היא רק להראות שהמקום נחרב, ולכן לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ, כלומר העשן ימשיך לעלות ממנה בלי הפסקה. המקום יישאר חרב מִדּוֹר לָדוֹר. המשמעות היא שגם כשיעברו המון שנים וייולדו אנשים חדשים, אף דור לא יבוא לבנות את העיר מחדש. המקום יהיה כל כך נטוש, עד שכתוב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ. אפילו עוברי אורח שסתם הולכים בדרך לא יחלפו שם לעולם. ובגלל שאף אחד בכלל לא יראה את המקום, לאף אדם לא יעלה הרעיון להקים שם בתים מחדש, והארץ תישאר שקטה וריקה לנצח.