קרה לכם פעם שראיתם מישהו פוגע בחבר טוב שלכם, והרגשתם שאתם חייבים לעזור לו ולעצור את מי שפגע בו? כך בדיוק מרגיש ה' כלפי העמים שהרעו לעם ישראל. הנביא מספר לנו על מה שיקרה בעתיד, כשה' יעניש את אותם עמים. למרות שזה יקרה בעתיד, הנביא משתמש במילים של זמן עבר, כדי ללמד אותנו שההחלטה של ה' כל כך בטוחה וסופית, עד שזה נחשב כאילו זה כבר קרה.
הנביא משתמש בשתי מילים שונות כדי לתאר את הכעס של ה'. המילה קֶצֶף מתארת כעס שרואים כלפי חוץ. הכעס הזה מופנה אל העמים שנתנו את הפקודה לפגוע בישראל. אבל יש גם חֵמָה, שזה כעס פנימי, עמוק וחזק הרבה יותר. הכעס העמוק הזה מופנה אל צְבָאָם, כלומר אל החיילים מכל העמים שהתאחדו לצבא אחד גדול ובאו לעשות את המעשים הרעים בעצמם. בגלל המעשים שלהם, ה' הֶחֱרִימָם. הכוונה היא שה' גזר עליהם עונש מוחלט וסופי שאי אפשר לברוח ממנו, והוא נְתָנָם לַטָּבַח, כלומר מסר אותם לתבוסה קשה, כדי שלא יוכלו להזיק יותר לעולם.