ישעיהו, פרק ל״ד, פסוק ג׳

חשבתם פעם איך נראה מקום מיד אחרי מלחמה קשה שמשאירה אחריה חורבן גדול? הנביא מתאר לנו תמונה מאוד עצובה של מה שקורה אחרי קרב קשה. הוא מספר על אנשים רבים שלא שרדו, ומשתמש בשתי מילים שונות כדי לתאר אותם. המילה חַלְלֵיהֶם מתכוונת לאותם אנשים שנפלו רחוק מהבית, בשדה הקרב עצמו. לעומת זאת, המילה פִגְרֵיהֶם מתארת את כל אלו שמתו ממש בתוך העיר. בדרך כלל, כשמישהו מת, הדבר הכי בסיסי ומכובד שעושים הוא לקבור אותו. אבל כאן המצב כל כך נורא, עד שהם פשוט יֻשְׁלָכוּ ברחובות ובדרכים. הסיבה לכך היא שפשוט לא יישאר אף אחד שיוכל לקבור אותם ולחלוק להם כבוד אחרון. בגלל שהם יישארו מוטלים בחוץ, יַעֲלֶה בָאְשָׁם, כלומר יעלה מהם ריח רע. הנביא מסיים במשפט וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם. האם הרים באמת יכולים להימס? כמובן שלא. זוהי רק צורת הגזמה שנועדה להמחיש לנו עד כמה המלחמה הזו קשה. היא באה להגיד שהכאב והדם שיישפך יהיו כל כך רבים, עד שזה ייראה כאילו אפילו ההרים הגדולים והחזקים נמסים מרוב צער.