חורבן מוחלט הופך סמלי שלטון וביטחון אנושיים לשממה פראית. המקומות שסימלו חיים שוקקים, בין אם מדובר בארמונות ששימשו בעתות שלום ובין אם במבצרים שנועדו לעתות מלחמה, ייעזבו לחלוטין וייכבשו על ידי הטבע האכזר וחיות הבר [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי דרכם של מקומות חרבים ושוממים להצמיח פרא [רש"י, מצודת דוד, רד"ק], ועל כן וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ וכן בְּמִבְצָרֶיהָ יצמחו סִירִים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ, כולם שמות נרדפים למינים שונים של קוצים ועשבי בר עוקצניים.
בעקבות החורבן, תהפוך העיר לנְוֵה תַנִּים. המילה נְוֵה מתארת מדור, מעון או מקום מנוחה. בדרך כלל משמשת מילה זו לתיאור מקום רבץ שליו לצאן, אך כאן המקום הופך באופן אירוני למעון של חיות בר [מלבי"ם]. באשר לזהות התַנִּים, יש המזהים אותם כסוג של חיה רעה [רש"י, שטיינזלץ], בעוד אחרים מפרשים כי מדובר במין של נחשים [מצודת ציון].
החלק האחרון של הפסוק מתאר את המקום כחָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה חָצִיר אינה מכוונת לעשב, אלא משמעותה היא חצר, והיא נכתבת בתוספת האות יו"ד כפי שמצוי במילים נוספות במקרא [רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ, אבן עזרא, מצודת ציון]. חצרות אלו יהפכו למקום משכנן של בְנוֹת יַעֲנָה, המזוהות כעוף מדברי [מצודת ציון] או כעוף דורס לילי [שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה המפרשת את המילה חָצִיר כמשמעה הרגיל, כלומר צמחייה. לפי פירוש זה, הקוצים העזים שיצמחו במקום ישמשו למאכל עבור בנות היענה, שכן טבען של ציפורים אלו לאכול דברים קשים כגון שברי זכוכיות וגחלים [מלבי"ם].