ישעיהו, פרק ל״ד, פסוק י״ג

תארו לעצמכם מה קורה למקום מפואר שאנשים עוזבים אותו להרבה זמן. מקומות שהיו פעם מלאים בחיים, כמו ארמונות יפים ששימשו בזמן שלום או מבצרים חזקים שנועדו להגנה, הופכים שוממים והטבע משתלט עליהם. ברגע שמקומות כאלה נהרסים, דרכו של הטבע להצמיח בהם פרא. לכן, וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ וגם בְּמִבְצָרֶיהָ יצמחו סִירִים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ, שכולם שמות שונים של קוצים ועשבי בר עוקצניים. העיר היפה תהפוך להיות נְוֵה תַנִּים. המילה נְוֵה מתארת בית, מעון או מקום מנוחה. בדרך כלל משתמשים במילה הזו כדי לתאר מקום רגוע ושליו לכבשים, אבל כאן המקום הופך לבית עבור תַנִּים, שהם חיות בר. בסוף, המקום יתמלא בחָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה. המילה חָצִיר כאן היא לא עשב, אלא פשוט חצר. החצרות הגדולות והריקות יהפכו למקום המגורים של בְנוֹת יַעֲנָה, שהן עופות שחיים במדבר.