תמונת חורבן קשה מתגלה לאחר טבח המוני, שבו ממדי ההרג כה עצומים עד שנשלל מן המתים הכבוד האנושי הבסיסי של קבורה.
הפרשנים מסבירים כי ישנה הבחנה בין סוגי המתים: חַלְלֵיהֶם הם אלו שנהרגו בחרב בשדה הקרב, בעוד המילה פִגְרֵיהֶם מתארת באופן כללי את גופות המתים כולם, כולל אלו שמתו בתוך העיר [מלבי"ם]. גופות אלו יֻשְׁלָכוּ בחוצות העיר ובדרכים, ויישארו מוטלות על פני האדמה ללא איש שיקבור אותן [מצודת דוד, שד"ל].
כתוצאה מעזיבת הגופות, יַעֲלֶה בָאְשָׁם, כלומר יעלה הסירחון מן המתים הרבים המוטלים זה על זה [מצודת ציון, אברבנאל, שטיינזלץ]. המלבי"ם מוסיף נדבך טראגי ומציין כי גם בתוך הערים, במקומות שבהם אין אויב שמונע את הקבורה, עדיין יעלה סירחון הפגרים משום שלא יישאר מי שיקבור אותם.
סיומו של הפסוק, וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם, מוסכם על ידי כלל הפרשנים כביטוי של גוזמה והפלגה מליצית. מרוב ריבוי החללים, הדם שיישפך יהיה כה רב עד שידמה כאילו ההרים עצמם נמסים בתוכו [מצודת דוד, אברבנאל], או שהדם יציף את הארץ עד שיעלה לראשי ההרים [מלבי"ם].