תיאור הטבח האלוהי נמשך בפסוק זה, תוך שימוש בדימויים של בהמות חזקות כדי לתאר את מפלתם של מנהיגים ושליטים. המילה וְיָרְדוּ מתפרשת כנפילה אל הטבח [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מזכיר רְאֵמִים, שהן חיות בר גדולות, חזקות ובעלות קרניים [מצודת ציון, שד"ל, ביאור שטיינזלץ], וכן אַבִּירִים, שהם פרים גדולים, בריאים וחסונים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי בהמות עוצמתיות אלו משמשות כמשל. בעוד שהפסוק הקודם הזכיר צאן ועתודים המסמלים מנהיגים זוטרים או את המוני העם, חיות הפרא והבקר החזק מסמלים את השרים, המלכים והגיבורים שייפלו יחד איתם [רש"י, מצודת דוד, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. באשר לזהותם של אותם מנהיגים, יש המפרשים כי אלו הם מלכי אדום עצמם [אבן עזרא]. מנגד, פרשנים אחרים מדגישים את המילה עִמָּם ומסבירים כי מדובר במלכים, שרים וגיבורים מאומות אחרות, שיתחברו אל אדום כדי לעזור להם במלחמה, אך בסופו של דבר ייפלו וייהרגו יחד איתם [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל].
בחלקו השני של הפסוק מתואר היקף ההרג העצום: וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן. האדמה תשבע מדם החללים שיישפך, והעפר יושמן ויועשר מן החלב והשומן שלהם [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אשר יותך מגופותיהם בחום השמש [אברבנאל].
הבחנה מדויקת בין חלקי הפסוק חושפת תהליך פיזי ורעיוני. קיימת הפרדה בין הארץ, שהיא השכבה התחתונה והעמוקה של הקרקע, לבין העפר, שהוא שכבת האדמה העליונה. מכיוון שאדמה השמנה מחלב אינה מסוגלת לבלוע דם, הפסוק מתאר סדר פעולות: תחילה הארץ העמוקה תרווה מן הדם שיחלחל לתוכה, ורק לאחר מכן שכבת העפר העליונה תדושן מן החלב, שכן השומן נשאר על פני השטח ואינו נבלע בעומק האדמה [מלבי"ם].