יצא לכם פעם לחשוב איך ה' מתמודד עם מנהיגים חזקים וגאים מאוד, שבטוחים שאף אחד בעולם לא יכול לעצור אותם מלעשות דברים רעים? הנביא מסביר לנו את משפט הצדק הזה בעזרת ציור מעניין. הוא מספר על חֶרֶב לַה'. כמובן שלה' אין חרב פיזית שאפשר להחזיק ביד. החרב היא בעצם משל להחלטה של ה', לגזרה שלו, שגורמת לעמים הרעים להילחם זה בזה וכך להיענש על מעשיהם. כשהנביא מתאר שהחרב מָלְאָה דָם וגם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב, הוא לא רוצה להפחיד אותנו, אלא להסביר בשפה של פעם שהעונש יהיה גדול ומוחלט, והצדק ייעשה עד הסוף.
הנביא ממשיך ומתאר כל מיני בעלי חיים שמוכנים לסעודה, כמו כָּרִים וְעַתּוּדִים שהם כבשים וזכרי עיזים גדולים, וגם אֵילִים שהם כבשים בוגרים. אבל לא מדובר כאן באמת בבעלי חיים. זהו משל לאנשים הכי חשובים באדום: המלכים, השרים והגיבורים החזקים. הנביא מכריז שיש זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וגם טֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. אדום היא המדינה שהרעה לעם ישראל והחריבה את בית המקדש, ובצרה היא עיר חשובה ומרכזית מאוד בתוכה. ה' עושה איתם משפט צדק כדי לתקן את העולם. הסעודה הגדולה שמוזכרת כאן היא בעצם סעודה רוחנית, רגע מיוחד שבו כל הדעות השגויות והרעות של אותם מנהיגים יתבטלו, וכולם יכירו סוף סוף את האמת ואת האמונה בה'.