היציאה לגלות והשיבה ממנה אינן מתנהלות כעסקה כלכלית רגילה, אלא כתהליך רוחני והיסטורי שאינו תלוי בממון. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם מתארות את מסירת עם ישראל לידי אויביהם הכשדים והבבליים ללא קבלת כל תמורה. ה' לא דרש מחיר עבור מסירתם, ומכיוון שהאויבים לא קנו את העם בכסף ואין להם זכות משפטית אמיתית עליהם, הרי שוְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ – ה' לא יצטרך לשלם דמי פדיון כדי לשחרר את העם, והם מצידם אינם חייבים לשלם דבר לאיש כדי לצאת לחופשי [אבן עזרא, מצודת דוד, שד"ל, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לצד הפירוש ההיסטורי, קיימת שכבת פרשנות רוחנית הרואה בגלות ובגאולה תוצאה ישירה של מעשי העם. על פי גישה זו, חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם משמעותו שהעם נמכר בעוונותיו ובשל הליכתו אחר יצר הרע, שהוא עסק של "חינם" שאין בו כל שכר או רווח אמיתי. בהתאמה, ההבטחה וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ מלמדת שהגאולה לא תיקנה בממון או בפדיון חומרי, אלא תושג אך ורק באמצעות חזרה בתשובה [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה].
זווית נוספת מקשרת את הפסוק לסיבות חורבן בית שני ולתנאים ההכרחיים לגאולה. המילה חִנָּם נדרשת כרמז לעוון "שנאת חינם" שבגינו נחרב הבית, בעוד הכֶסֶף מסמל את קיום המצוות. לפי פירוש זה, הנביא מזהיר כי כל עוד קיימת שׂנאת חינם בין איש לרעהו, העם לא יוכל להיגאל רק בזכות "כסף" – כלומר, על ידי צבירת זכויות של מצוות רבות. הגאולה תלויה בראש ובראשונה באחדות ובשלום פנימי [חומת אנך].
פירוש אלגורי נוסף לוקח את הפסוק אל ימי תחיית המתים ומחיל אותו על מנהיגי העם וצדיקיו. בעוד שישנם אנשים פשוטים שיזכו לקום לתחייה בזכות הכסף שבו תמכו בתלמידי חכמים, הצדיקים אינם זקוקים לשותפות זו. וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ מבטיח לאותם זקנים וצדיקים שהם יקומו לתחייה וייגאלו בזכות מעשיהם וצדקתם שלהם בלבד, ללא צורך בזכויות שנרכשו בממון [אהבת יהונתן].