קריאה נבואית זו מציגה מעבר חד ממצב של אבלות עמוקה ושעבוד לריבונות ולחירות. האומה מדומה לאבלה ושבויה השוכבת בעפר, וכעת היא מצטווה לקום, להסיר מעליה את סממני הגלות ולשוב למעמדה המכובד.
הפרשנים מסכימים כי המילים הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר משקפות את מציאות הגלות, המשולה להתפלשות או שכיבה בעפר מתוך אבל וצער [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל, מצודת דוד]. הפנייה לאומה היא לבצע תנועה חזקה כדי להריק ולנער את העפר שדבק בבגדיה [רש"י, מצודת ציון, שד"ל], שכן תם הזמן שבו היה עליה לשכב בעפר הגלות [צאינה וראינה]. לאחר מכן באה הקריאה קוּמִי שְּׁבִִי, אותה מפרשים במשותף כהוראה לקום מהישיבה הבזויה על הארץ ולשבת בכבוד על כסא מלכות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, שד"ל].
ההוראה הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ קוראת לאומה להתיר את הקשרים ואת רצועות העול שעל צווארה [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ], משל להשתחררות סופית משלטון של אומה זרה [אבן עזרא]. מבחינה תחבירית, מתעוררת מחלוקת כיצד לקרוא צירוף זה. יש הסבורים כי חסרה אות מ' לפני המילה מוסרי, והכוונה היא "התפתחי ממוסרי צווארך" [רד"ק]. לעומת זאת, יש החולקים וסבורים כי אין צורך להוסיף אות, אלא זהו פועל שמיד אחריו בא שם העצם, במשמעות ישירה של "התירי את המוסרות שלך" [שד"ל]. בנוסף, בעוד שהקריאה המסורתית היא הִתְפַּתְּחִי בלשון ציווי [מנחת שי], יש המציינים כי הכתיב המקורי הוא "התפתחו" בלשון עבר, כלומר – קומי ושבי בביטחון, שכן המוסרות כבר נפתחו והותרו [שד"ל]. המילים שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן מכוונות לכלל עדת ישראל שהייתה בשבי [מצודת ציון, שטיינזלץ, רד"ק], ויש המזהים כאן משחק מילים פיוטי וצחות הלשון בין ההוראה "שבי" לבין התואר "שביה" [שד"ל].
לצד הפירוש המדיני הכללי, יש המזהים בפסוק חלוקה מעמדית. לפי גישה זו, הקריאה להתנער מהעפר מכוונת להמון העם ולעניים, שבזמן הגלות היו מופקרים ושכבו על הארץ כבהמות. לעומתם, הקריאה להתיר את המוסרות מכוונת לשרים ולמנהיגים, שאמנם לא שכבו בעפר, אך נלקחו לשבי כשהם אסורים בכבלים ובשלשלאות [מלבי"ם].
ברובד רוחני ועמוק יותר, הפסוק נדרש כרמז עתידי לתחיית המתים. לפי פירוש זה, "ירושלים" מסמלת את פשוטי העם, שיסודם מעפר ולכן נדרשת להם הכנה גדולה של התנערות מהעפר כדי לשוב לחיים. לעומתם, "בת ציון" מסמלת את הצדיקים וגדולי הדור, שעל פי המסורת קרויים חיים גם במותם; הם אינם צריכים להיווצר מחדש מהעפר, אלא רק שה' יסיר את ה"מוסרות" הרוחניים המונעים מהם להיכנס חזרה לעולם הזה, ומיד הם יקומו לתחייה [אהבת יהונתן].