הפסוק מציג תמונה פיוטית שבה הריסות העיר נקראות לפתוח בשירה על הגאולה הקרבה. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה פִּצְחוּ משמעותה פתיחת הפה והרמת קול בשמחה, ברינה ובשיר, אם כי יש המפרשים זאת גם כביטוי של דיבור מפורש וצח [אבן עזרא].
הקריאה מופנית אל חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם, כלומר הבתים החרבים שבעיר, אשר בדרך מליצה יפתחו את פיהם וירימו קול שירה [מצודת דוד, צאינה וראינה], כשהם מצטרפים יחדיו לקולותיהם של הצופים והמבשרים המוזכרים לפני כן [מלבי"ם]. ביחס לשמחת החורבות, עולה השאלה מה תהיה נחמתן של חומות ירושלים השוממות, שהרי לעתיד לבוא העיר עתידה לשבת ללא חומות. ההסבר לכך הוא שהחומה שתיבנה מחדש תשמש למטרה רוחנית בלבד – להבדיל בין קודש לחול ולהרחיק את הטמאים אל מחוץ לעיר, וזוהי נחמתן [אהבת יהונתן].
סיבת השמחה היא כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ, בכך שהביא להם טובה והושיעם מצרותיהם. נחמה זו באה לידי ביטוי בקיבוץ הגלויות, תהליך המנחם את ירושלים עצמה בכך שהיא חוזרת להתיישב בבניה השבים אליה [מלבי"ם]. רובד נוסף של נחמה זו כולל שינוי מהותי בנוף הארץ למען טהרתה: ה' ברחמיו ישפיל הרים וירים בקעות, כדי להעביר ולמחות כל זכר ורושם למקומות שבהם עבדו עבודה זרה [נחל שורק, חומת אנך].
בסיום הפסוק נאמר כי ה' גָּאַל יְרוּשָׁלִָם, גאולה שמשמעותה שחרור העיר משליטת הגויים שמשלו בה [מצודת דוד], והקמת סוכת דוד הנופלת [נחל שורק].