הפסוק מציג את המהפך שיתרחש בתודעת העם בעת הגאולה, כניגוד למצב בגלות שבו שם ה' מחולל ומנואץ בקרב הגויים.
ההבטחה לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי משמעה שבעת הגאולה, ישראל יכירו באמת את שמו של ה' ואת גדולתו [מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הכרת השם אינה רק ידיעה טכנית, אלא הבנה עמוקה של כוחו ושל היותו אדון ושליט מוחלט בעולם [רש"י, מצודת דוד]. כדרך סגנונו של הנביא ישעיהו, ידיעת השם מבטאת את ההכרה במהותו ובתכונותיו האמיתיות של ה' שיתגלו לעין כול [שד"ל].
חלקה השני של ההבטחה, לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא, מתייחס ליום הגאולה עצמו. כפילות המילה לָכֵן בפסוק נועדה לחזק ולהדגיש את ההבטחה [שד"ל]. מבחינה תחבירית, הפועל יֵדַע מתחילת הפסוק נמשך וחל גם על חלקו השני, כלומר: לכן ידעו ביום ההוא [מלבי"ם].
באותו יום של גאולה, העם יבין כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר. הם ייווכחו כי נבואות הנחמה וההבטחות לא היו דברים שהנביאים אמרו מעצמם, אלא דבריו הישירים של ה' [רד"ק]. המילה החותמת את הפסוק, הִנֵּנִי, מבטאת את קיום ההבטחה בפועל. משמעותה היא שה' מעיד על עצמו שהוא זה שהבטיח בעבר והוא זה שמופיע כעת כדי לקיים את דברו, ללא כל שינוי [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, שד"ל]. למעשה, עצם ההתגלות של ה' והכרזתו הִנֵּנִי בעת קיום ההבטחה, הם אלו שיגרמו לעם לדעת ולהכיר באמת את שמו [אבן עזרא].