תמונת הגאולה מצטיירת מבעד לדמותו של שליח הרץ על פסגות ההרים, ומביא עמו בשורה היסטורית המשנה את פני המציאות. בניגוד לעבר, שבו הגיעו רצים שהביאו עמם בשורות של מלחמה, פורענות ושבי, הפעם מגיעות לעולם בשורות של שלום והתגלות אלוהית [ביאור שטיינזלץ].
המילה מַה־נָּאוּוּ מבטאת יופי וחן [מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא]. הנביא מפאר את רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, שכן הרגלים מסמלות את עצם הביאה וההגעה של השליח [שד"ל]. הפרשנים מסכימים כי התיאור של הריצה עַל־הֶהָרִים הוא ציור פיוטי ומשל; פרסום הגאולה יהיה כה גדול, עד שיידמה כאילו אנשים עומדים על המקומות הגבוהים ביותר כדי להשמיע את קולם למרחוק, לכל באֵי העולם [רד"ק, שד"ל, אברבנאל, מצודת דוד]. גישה ייחודית מוסיפה כי עמידת המבשר על ההרים מעידה על כך שישראל זכו לגאולה בזכות חזרתם בתשובה; אילו היו נגאלים רק מפני שהגיע הזמן, ההרים היו קורסים ומושפלים בשל העבודה הזרה שנעשתה עליהם בעבר, אך מכיוון ששבו בתשובה, ההרים נותרים על תילם ומסייעים למבשר [אהבת יהונתן].
הנביא כופל ומשלש את לשונות הבשורה: מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, וכן אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. כפילות זו נועדה להדגיש את השפע העצום של השלום והישועה שירדו לעולם [מצודת דוד]. עם זאת, פרשנים אחרים מזהים מורכבות ושלבי התפתחות שונים בתוך ריבוי הלשונות הזה:
מבחינה פסיכולוגית, שמחה פתאומית ועצומה מדי עלולה להיות מסוכנת לאדם. לכן, המבשר פועל בחוכמה ומגלה את הבשורה בהדרגה: תחילה הוא מכריז על שלום, לאחר מכן על טובה כללית, משם עובר לישועה, ורק לאחר שרוחם של השומעים מתיישבת ונרגעת, הוא חושף את שיא הבשורה – מלכות ה' [חומת אנך].
מבחינה היסטורית, הלשונות מתארים את סדר אירועי הגאולה: תחילה יושמע שלום מן האויבים, לאחר מכן תבוא בשורה טובה של בניין המקדש וצמיחת מלכות דוד, אחר כך תישמע ישועת קיבוץ הגלויות, ולבסוף תתגלה מלכות שמים לכל העמים [מלבי"ם].
בנוסף, יש המחלקים את הבשורה ליעדים שונים: שתי הבשורות הראשונות מכוונות לכלל אומות העולם, להן יובטח שלום עולמי והתקרבות אל ה' שהוא הטוב המוחלט. לעומת זאת, שתי הבשורות האחרונות מיועדות באופן פרטי לישראל, להם מובטחת ישועה לאומית [אברבנאל].
הבשורה מגיעה לשיאה במילים אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. לאורך שנות הגלות הארוכות, אומות זרות שלטו בציון והיה נראה שמלכותו של ה' נסתרת מן העין. אולם לעתיד לבוא, ה' יראה את גבורתו וישב על כסאו, והעולם כולו יכיר ויאמר בפה מלא כי ה' הוא המלך הבלעדי על ציון ועל הארץ כולה [רד"ק, שד"ל, צאינה וראינה].