קרה לכם פעם שהלכתם אחרי חברים בלי לחשוב, ופתאום גיליתם שעשיתם טעות? הנביא מדמה את העם לעדר של כבשים. כשהוא אומר כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, הוא מתכוון שהלכנו לאיבוד, ממש כמו כבשים שאין להן רועה שיכוון אותן. במקום ללכת בדרך האמת והטוב, אנשים פשוט נגררו בעיוורון אחד אחרי השני ועשו בחירות שגויות.
אבל אז המצב החמיר. המילים אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ מתארות שכל אחד התחיל לחשוב רק על עצמו. במקום שהעם יהיה מאוחד, כל אדם פנה לדרך שלו, דאג רק למה שנוח לו, וחיפש רק את טובתו האישית בלי להתחשב באחרים.
למרות שכולם התנהגו בצורה אנוכית, הנביא מספר על אדם אחד מיוחד שנושא על עצמו את התוצאות של מעשי כולם. המילה עֲוֺן כאן לא מתארת את החטא עצמו, אלא את העונש והתוצאה שמגיעים בגללו. כשהנביא אומר וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ, הוא מסביר שה' כיוון את הדברים כך שאותו אדם יישא על הכתפיים שלו את הקושי שכולם היו אמורים לקבל. הוא סופג את ההשלכות במקום כולם, ובזכות המסירות שלו, העם כולו יכול לזכות בשלווה.