ירושלים, המדומה לאישה עֲקָרָה ונטושה שאיבדה את בניה בגלות, מצטווה לשמוח ולשיר לקראת הגאולה: רָנִּי, פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי, פתחי את פיך והשמיעי קול גדול של שמחה. הסיבה לשמחה היא שהעיר השׁוֹמֵמָה והעזובה עתידה להתמלא בבנים שיתרבו לאין שיעור, עד שמספרם יעלה בהרבה על בני הבְעוּלָה, המייצגת את אומות העולם היושבות כעת בשלווה ובביטחון. העיר מתוארת כמי שלֹא־חָלָה, כלומר לא חוותה את צירי הלידה, משום שקיבוץ הגלויות והתחייה הלאומית יתרחשו בפתאומיות וללא מאמץ או מלחמות. יתרה מזאת, עצם העובדה שהיא לֹא יָלָדָה בגלות נחשבת לחסד שמנע ממנה לגדל בנים במציאות של טומאה, וכאשר ה' יגאל אותה כל בניה יהיו מתוקנים וראויים.
ישעיהו, פרק נ״ד, פסוק א׳
רׇנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַֽהֲלִי֙ לֹא־חָ֔לָה כִּֽי־רַבִּ֧ים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.