יום הצום, שאמור לעורר תשובה, מוקדש אצל העם דווקא לְרִיב וּמַצָּה, שכן הפנאי ממלאכה והמתח שנוצר בעקבות הרעב מובילים להתלקחות קטטות. עימותים אלו מסלימים במהרה לאלימות פיזית ולהכאה בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע, בין אם מדובר ביד קפוצה ובין אם באמצעות חפץ קשה. לאור התנהגות זו, קובע הנביא כי לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם, כלומר הצום שהם מקיימים עכשיו אינו ראוי. כדי לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם נדרשת שבירת לב ושינוי פנימי, אך מכיוון שהם מסתפקים בהימנעות מאוכל וזועקים בתפילה במרמה, ה' רואה את לבם ודוחה את צומם.
ישעיהו, פרק נ״ח, פסוק ד׳
הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.