יצא לכם פעם לעמוד ליד משהו עצום ורב עוצמה, כמו מפל ענק או הר גבוה, ולהרגיש פתאום ממש קטנים? עכשיו נסו לתאר לעצמכם מה הרגיש הנביא ישעיהו. הוא חווה מראה מדהים של כבוד ה', שומע את קולות המלאכים ורואה עשן שממלא את המקדש. המראה הזה כל כך גדול וקדוש, עד שישעיהו נבהל מאוד. הוא אומר נִדְמֵיתִי, כלומר הוא חושש מאוד לחייו, כי אדם רגיל לא יכול לחזות בכבוד ה' ולהישאר בחיים.
כשהוא רואה את המלאכים הטהורים מהללים את ה', הוא מרגיש פער עצום בינו לבינם. הוא קורא לעצמו אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם, כלומר הוא מרגיש שהדיבור שלו אינו מספיק נקי וטהור כדי להצטרף לשירה שלהם. הסיבה לכך היא שהוא גדל בתוך עם שלפעמים מדבר ומתנהג לא יפה, והוא מרגיש שהושפע מהם לרעה. התחושה הזו הגיעה אליו בכוונה מאת ה', כדי להכין אותו לשלב הבא שבו הוא יטהר את שפתיו של הנביא לקראת התפקיד החשוב שלו.
בסוף דבריו, כשישעיהו אומר אֶת הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי, הוא כמובן לא מתכוון שהוא ראה ממש את ה' בעצמו. הכוונה היא שהוא זכה לראות בחזון נבואי מיוחד את כבוד השכינה, את כיסא המלכות ואת המלאכים שמשרתים לפניו.