ישעיהו, פרק ו׳, פסוק ז׳

המלאך מצמיד את הגחלת הלוהטת אל פיו של הנביא, פעולה המטהרת אותו ומכינה אותו לשליחותו. כאשר מתואר וַיַּגַּע עַל פִּי, הכוונה היא שהמלאך מניח את האש על שפתיו, והמילה זֶה מתייחסת לאש עצמה אשר מזככת את הנביא ומעניקה לו את הרשות להשמיע את דבר ה'. ההכרזה וְסָר עֲוֹנֶךָ מלמדת כי כוויית האש משמשת כעונש המכפר על פגם בדיבורו, בין אם מדובר בזלזול בעם ישראל, בדיבור של הבל או בהימנעות מתוכחה. ההבטחה וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר מבטאת את מחיקת החטא וסילוק המקטרג, תהליך המכשיר לבסוף את הנביא להעיד על גדולת ה' בשלמות.