ירמיהו, פרק י׳, פסוק י״ב

ה' מקיים את המציאות בהשגחה תמידית ובלתי פוסקת. הוא עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ בכך שהוא שומר על כדור הארץ כולו יציב ותלוי במקומו. במקביל הוא מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ, כאשר הוא מייסד את האזורים המיושבים ומספק בהם את כל צרכי הקיום הנדרשים לחיים. לבסוף, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם, כלומר מותח ופורס אותם מעלינו כעין אוהל. תבונה אלוהית זו ניכרת כאשר משיגים מעבר לראייה החושית את המבנה הכדורי השלם של השמיים ואת תנועתם המורכבת והתמידית.