ירמיהו, פרק י׳, פסוק י״ד

כָּל־אָדָם העובד עבודה זרה הוא נִבְעַר, כלומר שוטה, ומרוקן מִדַּעַת משום שהוא עיוור לחכמת ה' במערכות הטבע ונוטה לייחס אותן לכוחות אליליים. בשל כך, הֹבִישׁ כָּל־צוֹרֵף מִפָּסֶל, שכן האומן שיצר את האליל עתיד לחוש בושה ואכזבה עמוקה כשיגלה שפסלו חסר יכולת ואינו נענה לתפילות. הסיבה לאותה אכזבה היא כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ, בין אם מדובר בפסל מתכת יצוק ובין אם זהו פסל שרק צופה בזהב וכסף כדי לייצר חזות מרשימה ושקרית המלווה בהבטחות כזב. בסופו של דבר וְלֹא־רוּחַ בָּם, שכן הפסלים משוללים כל רוח חיים, כוח אלוהי או אפילו סגולה טבעית, מה שמוכיח כי הם תעתוע שנועד לאבדון בניגוד לה' שהוא אלוהים חיים.