הגזירה הקשה של הגלות והחורבן מומחשת באמצעות דימוי פיזי חד ועוצמתי של גירוש פתאומי. הפורענות אינה תוצאה של מקרה או גורל עיוור, אלא גזירה ישירה מאת ה' [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי המילה קוֹלֵעַ מדמה את השלכת העם מארצם לזריקה בכוח של אבן מתוך כלי קלע. בניגוד לימי סנחריב, אז ניצלו תושבי ירושלים בחסות חומות העיר, הפעם משגב העיר לא יועיל והם יושלכו הרחק ממנה [מצודת דוד]. הרד"ק מרחיב את היריעה ומציין שפעולת ההגלייה אינה מכוונת רק לישראל, אלא גם לכל העמים השכנים, דוגמת אדום ומואב, שיוגלו כולם על ידי נבוכדנצר, ולכן אל להם לשמוח לאידם של ישראל. בעוד שרוב המפרשים רואים במילה זו תיאור של גירוש, האבן עזרא [מובא ברד"ק] מפרש כי ה' יביא על העם אויבים "קולעים" שיירו בהם באבנים בפועל.
הביטוי וַהֲצֵרֹתִי לָהֶם מתפרש לרוב כהבאת צרות, נזק ומצוקה קשה על העם. עם זאת, לפי גישתו של האבן עזרא [מובא ברד"ק], המילה נגזרת מלשון צפיפות – ה' ידחוק ויקבץ את התושבים למקום צר אחד, כדי שהאויבים הקולעים יוכלו לפגוע בהם בקלות.
מטרת הפורענות מקופלת במילים לְמַעַן יִמְצָאוּ, ולה שלוש גישות מרכזיות בקרב המפרשים:
הגישה הראשונה רואה בכך עונש וגמול, כלומר שהעם ימצא ויקבל את העונש הראוי על חטאיו [רש"י, מצודת דוד, תרגום יונתן המובא ברד"ק]. אביו של הרד"ק מוסיף כי הם ימצאו צרות רבות כל כך, עד שכל אחד מהם יזעק על שברו.
הגישה השנייה מתמקדת בהכרה והתפכחות – הצרות באות כדי שהעם ימצא ויבין שדברי הנביאים היו אמת, ושכל הקורות אותם באים מאת ה' [רד"ק].
הגישה השלישית רואה בייסורים פתח לתשובה. דווקא מתוך המצוקה וההדחה מחוץ לגבולם, העם, שעד כה התעלם מדרך האמת, יחפש ולבסוף ימצא את ה' [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].