ירמיהו, פרק י׳, פסוק י״ג

Jeremiah 10:13Sefaria

לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּעֲלֶ֥ה נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵ֣ה (ארץ) [הָאָ֑רֶץ] בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃

תופעת ירידת הגשמים מהווה את אחד הביטויים המובהקים להשגחתו של ה' ולפלאי הבריאה. דרך שרשרת מדויקת של קולות רועמים, עננים מתקבצים, ברקים ורוחות, מתגלה שליטתו המוחלטת של הבורא בטבע, בניגוד מוחלט לאלילים חסרי הכוח.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מבינה את הפסוק כתיאור שלבי התהוות הגשם. לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם מתייחס לרגע שבו ה' קורא ונותן את קול שאון המים באוויר השמיים. המילה הֲמוֹן משמעה המייה, רעש ושאון, והאות למ"ד במילה לְקוֹל משמשת במובן של "בעבור" או כדי לציין פעולה עוקבת [מצודת ציון, רד"ק].

בעקבות קול זה, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים. הנְשִׂאִים הם העננים, שנקראים כך משום שהם מתנשאים כלפי מעלה [מצודת ציון], או שמדובר באדי המים הלחים העולים מן הארץ ומתקבצים יחד [רד"ק, מלבי"ם]. עננים אלו עולים מִקְצֵה הָאָרֶץ (מילה הכתובה במסורת כ"ארץ" אך נקראת "הארץ" [מנחת שי]). הכוונה היא שהעננים עולים מקצוות האופק הנראים לעין, או מן הפאות הרחוקות של העולם כדוגמת הצפון והדרום [מצודת דוד, רד"ק].

שלב נוסף בפלאי הגשם הוא שבְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה. הפרשנים מצביעים על הפלא העצום בכך שה' מוריד אש בצורת ברק יחד עם סופת המים, והמים אינם מכבים את האש [מצודת דוד, רד"ק]. לבסוף, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו. ה' מוציא את הרוח ממקום גניזתה הבלתי נראה שבו היא מרחפת [רד"ק]. יש המבארים זאת על פי חוקי הטבע: מן הארץ עולים אדים לחים היוצרים את המטר, ואדים יבשים היוצרים את הרוח. עם הופעת הברק, משתחררת הרוח הכלואה בתוך העננים, ובעקבותיה ניתך הגשם ארצה [רד"ק, מלבי"ם].

לעומת הגישה הרואה בפסוק תיאור רציף ומוצלח של ירידת גשם, מציג [אברבנאל] קו מחשבה שונה לחלוטין, הרואה בפסוק תיאור של אכזבה טבעית שנועדה להוכיח את אפסות האלילים. לשיטתו, המילה הֲמוֹן אינה מתארת את רעש המים, אלא את המון העם. לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מתאר את המון האנשים הזועקים ומתפללים לאלוהיהם בעת בצורת. בתגובה, ה' מכין את כל התנאים הטבעיים: מעלה עננים (וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים) ומבריק ברקים (בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה), כך שנדמה לכל חוקרי הטבע ולעובדי האלילים שהגשם עומד לרדת. אולם אז, בניגוד לכל הציפיות וההכנות, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו – ה' מוציא רוח חזקה שמפזרת את העננים, והגשם אינו יורד. מהלך זה נועד להוכיח בבירור שהטבע והפסלים חסרי כוח אמיתי להוריד גשם, וכי ירידת המטר תלויה אך ורק בהשגחתו של ה' המגיב לתפילתם של ישראל.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ב
פסוק י״ד

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.